פוסט קצת ארוך אבל שווה קריאה, עד תחילת שנות ה 2000 אולפני הקלטה היו פותחים לך את הדלת אם היית חלק מהדברים הבאים: מהעשירון העליון, זמר גדול, סוכן גדול או הבעלים… היית צריך להיות VIP עם תעודות. היום כשאולפני ההקלטה הפכו לאתר הבילוי של כמעט כל אחד מאיתנו, והרשתות החברתיות פותחות את דלתן לכל אומן באשר הוא אדם, נוצרה תעשיית פלייליסט שמשנה את צורתה מדי חודש, לטוב ולרע, נזכיר קצת מתקופות הזוהר של אומני ישראלי (ראה ערך זוהר ארגוב ז״ל) אומן בסדר גודל ארצי שהיה יושב שעות על גבי שעות כדי להוציא לאור ״טייק״ אחד מוצלח שהיה מוגש על צלחת וייניל ענקית שנקראית ״תקליט״, מן דיסק ענקי שמכיל מספר זעום של רצועות אודיו שבשביל לסחוב אותו היית צריך תיק מיוחד כדי לשמור שלא יישבר, עם הזמן התקני האחסון הלכו והתכווצו, הפס המגנטי ישב בתוך ״קסטה״ קטנה (קלטת אודיו), בשנות ה 80 כשהעידן הדיגיטלי נכנס לכל בית כמעט, אחסנו את היצירות המוקלטות בתוך דיסק שניגן ה״דיסקמן״, ולמרות חוסר היציבות נהנינו מאד לשמוע את הרצועות נתקעות וקופצות, לא שבתקליט זה נתקע יותר טוב.. השתדרגנו, אבל עם הזמן התקני האחסון התכווצו ולא רק, גם הכילו בתוכם כמות גדולה יותר של רצועות אודיו, התקליט הכיל בתוכו 1-7 יצירות, הקסטה 10-14 יצירות, הדיסק עד 100 יצירות ואז הגיחו לביתנו ההארד-דיסק הנייד והדיסק און קי הישראלי שכבר הכילו בתוכם עם השנים אלפי שירים שישבו על כף היד. שימושי? כן! אבל לצערנו, פסיכו-טכנולוגית, העניין גרם לירידה גם בערך היצירה, פתאום יצירה מוסיקלית היא סך הכל כמה מאות ביטים בינאריים, ספרות.. שיושבות בתוך פלסטיק בגודל של ציפורן.. בשביל מה לקנות אלבום? בשביל מה לקנות דיסק בכלל? המושג ״אלבום פלטינה״ הלך ונעלם באופק האינטרנטי, הלך וירד ערכה הכלכלי של יצירה מוסיקלית שהיום נגישה ללא עלות ביוטיוב, בפייסבוק בטיק-טוק ושאר אפליקציות עולמיות, פתאום ההכנסות היחידות של אמנים הן אך ורק על הבמה, ואם יתמזל מזלם יוטיוב יכניסו להם עוד כמה שקלים טובים, גם אנחנו, אולפן הקלטות שהיה עד לא מזמן מגיש את המוצר שלו בתוך דיסק מעוצב, הרגיש קצת ״זול״ לדחוף בתוך דיסק און קי בין מאות יצירו אחרות שכבר שכנו שם.. יצירה חדשה שתעבור ימי הסתגלות עם החבר׳ה הותיקים.. תקראו לי משוגע.. אבל ככה זה מרגיש, שלא תטעו, אנחנו עדיין מגישים רצועות בדיסק און קי למעוניינים, אבל איך נלחמים בכדור השלג ההפוך הזה? אז חשבנו המון ומצאנו! ניתן ליצירה לשבת בהיכל תהילה מפואר משלה ושל האומן שלה, בואו נקרא לו ״הסטודיו שלי״